<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תר"כ</h1>
<h2>דף טו:</h2>
שאלת עוד ראובן שנמצאת סכינו פגום ושלחו הקהל בעבורו וציוו להביא סכינו וראו שהיה פגום פגימה גדולה בראש הסכין, ואמרו לו מה זאת הפגימה אמר להם באמת כי בזה הסכין אני שוחט וזאת הפגימה מפני שאני מכסה דם העופות בראש הסכין, וכשאני שוחט אני (מוזהר) [נזהר] שאיני פוגע בפגימה, מי מהימן טבח זה בדבורו או לא. ואם תימצי לומר שאינו נאמן, אם שחט אחר שנמצא סכינו רעה (מי הוו) הכלים שנתבשל בה אותה בשר מי הוו אסורין או לא. תשובה ראובן זה נראה כחשוד בזו ופושע, וכי מי שנעשה טבח לרבים יכסה בסכינו שהוא שוחט בו ויזיז בו עפר או צרורות, אין זה נכון, שדרכן של בני אדם להקפיד עליו שלא להשאילו ושלא להשכירו, ועל דבר זה סמך רבא שלא לעשותו ככלים [ה]עשויין להשאיל ולהשכיר ומי שהן בידו יכול לטעון עד כדי דמיהן, כדאמרינן בשילהי המקבל [ב"מ קט"ז ע"א] גבי ההוא דחביל סכינא דאשכבתא אמר רבא יכול לטעון עד כדי דמיהן ואקשינן והא רבא אפיק זוזא דסרבלי וספרא דאגרתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ופרקינן התם עביד איניש דמושיל ומוגיר הכא כיון דמפגמא קפדי אינשי ולא מושלי. כ"ש זה שהוא טבח לרבים ואמר שמזיז בו עפר שמעיד על עצמו שאינו מקפיד בין סכין פגום לסכין שאינו פגום. ועוד שהוא בעצמו שוחט בסכין פגום לכתחלה ונזהר שם מן הפגימה, וזה ודאי אסור שאפילו במגל יד גזרו לכתחלה צדו האחד משום צדו השני כדאיתא בפרק קמא דחולין. ומכאן יש אוסרין לשחוט בסכין שיש פגימה וקושרין חוט או גמי למנוע מן הפגימה שהרי אפילו מצד לצד אוסרין כל שכן מצד אחד. ומי שנוהג כראובן זה מעבירין אותו. וקרוב בעיני לומר בטבח הממונה על הקהל שנוהג כן שיהיו הכלים אסורים.
